פסק-דין בתיק ת"ק 29695-08-11

בתאריך 10.6.11 רכש התובע עבור אחותו אביזרים סניטריים מחנותה של הנתבעת 1, שבבעלות הנתבע 1, בסכום של 3,100 ש"ח.

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, נאמר לו בחנות ע"י עובד הנתבעת 1, מר אסרף, כי כל האביזרים מצויים במלאי החנות וכי אם יודיע לנתבעת על רצונו לבוא ולקחתם, יהיו האביזרים מוכנים עבורו תוך יומיים.

בתאריך 30.6.11 הגיע התובע לחנות והודיע למר אסרף כי הינו מתכוון לבוא ביום 3.7.11 אל החנות כדי לקבל את הסחורה שרכש ומר אסרף אמר לו כי יוכל לעשות כן.

ביום 3.7.11, בדרכו אל החנות ביחד עם המוביל, התקשר התובע אל החנות ושוחח עם הנתבע 2. זה הודיעו כי מר אסרף אינו עובד עוד בחנותו וכי אינו יודע כלל באיזו עסקה מדובר. הרוחות בין הדוברים התלהטו ובסיומה של השיחה, לגרסתו של התובע, ניתק הנתבע 2 את הטלפון בכעס.

בנסיבות אלה, החליט התובע להגיע לחנות ולבטל את העסקה ואכן הגיע לחנות בשעה 17:00 לערך ופגש שם את הנתבע 2.

התובע גרס בכתב תביעתו כי משהודיע לנתבע 2 על רצונו לבטל את העסקה - הותקף על ידו והוא הגיש על כך תלונה מתאימה במשטרה.

בהמשך לכך, בתאריך 5.7.11, פנה התובע לחברת האשראי שבאמצעותה ביקש לשלם את רכישת האביזרים מן הנתבעת 1 וביטל את שני התשלומים שנותרו לתשלום, כאשר הסכום הראשון, בסך של 1,033.34 ש"ח כבר שולם לנתבעת ע"י חברת האשראי.

לטענת התובע, על הנתבעת 1 להחזיר לו את התשלום הראשון על סך של 1,033.34 ש"ח וכן עליה לשאת בתשלום הסך של 300 ש"ח ששולם למוביל ובתשלום הסך של 5,000 ש"ח ששילם לקבלן בגין העיכוב שחל בעבודות השיפוץ בבית אחותו, עד שרכש אביזרים חדשים ואלה סופקו.

בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים נטען כי אין יריבות בין התובע לנתבעת 1, כאשר אחותו של התובע היא שרכשה את הסחורה ולא הוא.

הנני דוחה טענה זו. התובע העיד כי הוא שביצע את הרכישה עבור אחותו, כשהוא זה שעוסק בשיפוץ דירתה. כן עולה כ התובע הוא ששילם את התשלום הראשון עבור הרכישה ואף יתרת המחיר נועדה להשתלם ע"י התובע.

הנתבעים טענו עוד, בכתב הגנתם, כי הנתבעת אינה נוהגת להחזיק בחנותה סחורה אלא מזמינה אותה מספקים ויבואנים וניתן לקבלה כעבור ימים מספר.

כן טענו הנתבעים, בכתב הגנתם, כי מר אסרף היה מוכר בחנות בלבד, כאשר לא ניתן להבין מטענה זו למה התכוונו הנתבעים.

לגירסתם, התובע הגיע לחנות ביום 3.7.11, בשעה 17:30, כשהמחסן כבר היה סגור וזאת למרות שנאמר לו קודם לכן, באותה השיחה הטלפונית שלו לחנות, כי המחסן סגור.

כן נאמר לו כי אינו מופיע כלל ברישומי החברה כמזמין אלא אחותו.

לטענת הנתבעים, לא הם שביטלו את העסקה ולכן הנתבעת 1 אינה חבה בהחזר התשלום הראשון ששילם לה התובע.

כן אינה אחראית לנזקים אחרים שנגרמו לתובע, לטענתו, כשהינה מפרטת טענותיה בכתב ההגנה.

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בדברי עדותו של התובע ודוחה את דברי עדותו של הנתבע 2 כבלתי מהימנים עלי.

לקביעתי, לאור השתלשלות העניינים באותו מפגש שהתקיים בין התובע לנתבע 2, ביום 3.7.11 בחנות הנתבעת, לא היה עוד כל מקום כי התובע יפנה פעם נוספת אל הנתבעת כדי לקחת את ההזמנה, כמוצע בכתב ההגנה וכי היה מקום לביטול הזמנתו.

אף הטענה כאילו אחותו של התובע היא המזמינה - אינה ברורה.